ע"א 3979/01 בנייני ישקו ומקרקעין בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל, נז (5) 423, 30.7.2003
חברת בנייני ישקו ומקרקעין בע"מ (להלן: "המערערת") זכתה במכרז שפרסם מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "ממ"י) להחכרת שני מגרשים סמוכים שיועדו לבניית מבנה מסחרי. במסמכי המכרז צוין כי ידוע למציע שתוספת בנייה על המגרשים תחויב בתשלום נוסף.
המערערת ביקשה להקים מרכז מסחרי אחד על שני המגרשים ולשם כך להגדיל את זכויות הבנייה במגרש אחד על חשבון זכויות הבנייה במגרש השני. לצורך הגשת הבקשה להיתר נדרשה חתימת ממ"י, אשר דרש תשלום דמי היתר בגין שטח הבנייה שהוסף במגרש האחד ובהתעלם מכך שזכויות אלו נוידו מהמגרש הסמוך.
המערערת, הגישה באמצעות משרדנו, תביעה לביטולה של הדרישה אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי שקבע כי לממ"י זכות לקבלת דמי ההיתר בגין תוספת הבניה במגרש האחד.
בערעור שהוגש קיבל בית המשפט העליון את עמדת משרדנו וקבע כי הואיל ותנאי ההצעה בדבר תוספת התשלום לא נכלל בחוזה שנחתם בסופו של יום ע"י הצדדים, הוא אינו מחייב את המערערת. ממ"י קבע כי צורת הקיבול במכרז היא חתימת הצדדים על נוסח חוזה וככל שהחוזה שנחתם לא כלל תנאי מסוים הרי שהוא אינו מחייב.
עוד נקבע כי על ממ"י, בהיותו גוף ציבורי, חלה חובת תום לב מוגברת וחובת הגינות ויושר בהתקשרויות חוזיות שלו עם הציבור.
באשר למונח "תוספת בנייה" בהצעה, קבע בית המשפט כי משמעות המונח היא הגדלת הבנייה במגרשים באופן החורג מן המחיר ששולם עבורם. במקרה זה, הועברו זכויות ממגרש אחד לאחר ואין הדבר מהווה חריגה מגדר המחיר אשר שולם על ידי המערערת בעבור המגרשים.
לפיכך, ערעור החברה התקבל ונקבע כי ממ"י אינו זכאי לתשלום נוסף.
