עא 3079/08 מדינת ישראל נ' הקדש קרן עזרה ע"ש יעקב הייטנר
בשנת 1969 פורסמה הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות המתייחסת למקרקעין אשר היו בבעלות ההקדש בירושלים. ביום 22.2.1973 פורסמה הודעה לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות, מכוחה היו המקרקעין לקניינה המלא של המדינה.
סמוך לאחר הודעת ההפקעה, הוכנה תוכנית מתאר שייעדה את המקרקעין לתעשייה לצורך הקמת אזור תעשייה עתירות מדע.
לאחר שתכתובות שהוחלפו בין הצדדים באשר לשיעור פיצויי ההפקעה לא צלחו, הגיש ההקדש בשנת 2005 תביעה לביהמ"ש המחוזי בירושלים. במסגרת התביעה נתבע פיצוי עבור אובדן דמי חכירה לפי סעיף 13 לפקודת ההפקעות (סעיף אשר בוטל בתיקון (מס' 3) תש"ע -2010(, החל מיום ההפקעה ועד למועד הגשת התביעה.
בימ"ש המחוזי קיבל את תביעת ההקדש וקבע, לאור הפסיקה המתייחסת לסעיף 13 לפקודת הקרקעות, כי ניתן להסיק שעל הפיצוי עבור אובדן דמי החכירה להיגזר מהשווי המשתנה של המקרקעין המופקעים, כשיטתו של ההקדש.
ערעור שהוגש על ידי המדינה נדחה על ידי בית המשפט העליון.
בפסק דין חשוב זה, ציין בית המשפט העליון כי מטרת הסעד של סעיף 13 היא לפצות בגין עיכוב בתשלום פיצויי ההפקעה – ולא בגין השימוש במקרקעין – וכי יש לאמץ את שיטת ההקדש לפיה יש לחשב את שווי הקרקע המשתנה משנה לשנה לצורך חישוב הפיצויים בגין אובדן דמי חכירה.
